רש"י על נחמיה ב׳:ח׳

1 וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף. וְתִשְׁלַח כְּתַב אִגֶּרֶת אֶל אָסָף:

2 שׁוֹמֵר הַפַּרְדֵּס. מְמֻנֶּה הָיָה עַל הַיְּעָרִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ:

3 לְקָרוֹת. מִשְׁקַל חָזָק לַעֲשׂוֹת תִּקְרוֹת וְקוֹרוֹת לְשַׁעֲרֵי בִּירוֹת הַר הַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּ בְּבִנְיָנוֹ, אֲבָל שַׁעֲרֵי חוֹמוֹת הַר הַבַּיִת וְחוֹמַת הֶחָצֵר אֲשֶׁר סָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא בָּנוּ עֲדַיִן:

4 וּלְחוֹמַת הָעִיר. וְלַעֲשׂוֹת קוֹרוֹת לְחוֹמַת הָעִיר:

5 וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו. וְלַעֲשׂוֹת בַּיִת אֲשֶׁר אֵשֵׁב בּוֹ לְצָרְכִּי:

6 וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ. אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ:

7 כְּיַד. כְּפִי יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיְתָה טוֹבָה עָלַי לְהַצְלִיחֵנִי: